התייחסותו של הבודהיזם למושג 'אהבה' / פרה אג'אן עופר

שלום לכולם

לא פעם נשאלתי על התייחסותו של הבודהיזם למושג "אהבה". 

לפי הכתבים הבודהיסטיים אנו יכולים להבחין בין שלושה סוגי אהבה שהבודהה התייחס אליהם.

הסוג הראשון נקרא "פיה" (piya) בפאלי – אהבה מתוך אחיזה (attachment). הבודהה אמר שלכל הדברים יש נטייה להשתנות. אם בנאדם אוהב מישהו או משהו מתוך פיה הוא כל הזמן יחיה בפחד, דאגה וחרדה לאבד את היקר לו. לכן הבודהה אמר שאם לבנאדם יש נטייה לאהוב מתוך פיה, עדיף לו לא לאהוב אף אחד, כיוון שהוא כל הזמן יחווה פחד, דאגה וחרדה.

הסוג השני של אהבה נקרא קאמה (kama) בפאלי– אהבה מתוך אחיזה לאינפורמציה שמתקבלת דרך החושים. לדוגמא: צבע או צורה כזאת אני אוהב, טעם כזה אני אוהב, צליל כזה אני אוהב, ריח כזה אני אוהב, מגע כזה אני אוהב.

הבודהה טען שמאחר שכל האלמנטים בטבע נוטים להשתנות, אהבה שתלויה באינפורמציה מהחושים מטעה אותנו כמו סמים, וזו אהבה שתלויה בהרבה אלמנטים שמשתנים כל הזמן.

האובייקט שבו אנחנו נאחזים נוטה להשתנות, וברגע שהוא ישתנה האהבה שלנו אליו תיעלם, וכך נרגיש פגיעה ונחפש אובייקט אחר להיאחז בו. לדוגמא, אם גבר מתאהב באשה בגלל הצורה שלה, עם השנים הגוף יתבגר והוא עלול לחפש אישה אחרת.

המרחק בין העין שלנו שקולטת את האינפורמציה לאובייקט שאנו רואים נוטה להשתנות. כך, אם אנחנו רואים משהו שמוצא חן בעינינו דרך ערפל, האובייקט עלול להפוך פתאום לדוחה בעינינו כשהערפל יתפוגג.

העין שלנו עצמה נוטה להשתנות, וכך גם שאר החושים שלנו משתנים, ואינפורמציה שאהבנו קודם עלולה ליצור אצלנו דחייה בטווח של זמן.

התפיסה שלנו אף היא משתנה, וגם מסיבה זו דבר שאהבנו קודם, בטווח של זמן יראה לנו דוחה.

אם כך, במקרה של אהבה שתלויה בחושים או בדבר אחר, ברגע שמשתנה או נלקח הדבר, ייווצר בתוכנו סבל.